תלוי באוויר עם ג'ורג' קלוני

גיבור הסרט הוא ריאן בינגהאם, העובד בשירות תאגיד מתוקתק, המצמצם ומפטר עובדים בלתי נחוצים בכל רחבי הגלובוס. כדי להתמודד עם פחדנותם של המנהלים לעמוד בפני עובדיהם המפוטרים, נשכר הגיבור שלנו לבצע את העבודה הזו במקומם. ואכן, קלוני השרמנטי משכלל את המומחיות המפוקפקת הזו למקסימום. הוא חי בשדות תעופה, מחליף את המגע האנושי בדיילות חייכניות הנותנות לו הרגשה של בית, מתבל את חייו בציניות ובאנוכיות, וחולם לצבור מספיק מיילים, כדי לזכות בתואר אביר המיילים, עם כרטיס מיוחד, שיחה עם הקברניט, וחריטת שמו על המטוס. כל זה כמובן הינו רק צד אחד של הגיבור שלנו, כאשר יש לצדו פן נוסף, הכאילו מתחבא מלמטה (או מוקפא בפריזר כפי שאומרים באימאגו), צד המראה חמלה למפוטרים שלו, חלק ששומר על הקשר עם המשפחה שלו, ומאפשר לנו הצופים לרפד במעט את הרגשת חוסר הנוחות הרגעית שאנו חשים למראה התנהלות התאגידים, ואובדן המגע האנושי.
הסרט יכול היה להתפתח בכיוון של מכתב האשמה כנד התרבות התאגידית הזו, אך הבחירה בשחקן שובה הלב הזה, ובחירת הבמאי, מושכים את העלילה לכיוון הרומנטי והקליל דוקא. שתי נשים נכנסות לחיו של הגיבור: אלכס (ורה פרמיגה), מעין דמות תאומה שלו רק מן הצד הנשי. גם היא נוסעת מתמידה כמוהו, ומבלה חייה בשדות תעופה.
הדמות השניה היא נטלי (אנה קנדריק), בחורה צעירה ממנו בכמה שנים טובות, הנשכרת ע"י הבוס שלו בכדי לשכלל עעוד יותר את מכונת הפיטורין, ולהעביר את התהליך אל המחשב. הקשר בין הגיבור לשתי הנשים הללו, החוויות שהם עוברים יחד ולחוד, כולל כמה נפילות אסימונים מפתיעים, חושפים את צידו המוקפא של הגיבור, מראים אותו כאדם שלם יותר, וגם, בהתאם לחלק הרומנטי של הסרט, שמים במקום הקדמי יותר, ערכים של אהבה ומשפחה. אז אולי אין לנו כאן מסמך נוקב ומעמיק, אך יש לנו משב רוח מעורר תקווה ומהנה, לזמנים קשים יותר.