32,000 עגורים מחכים לכם באגמון החולה - נותרו רק עוד כמה ימים עד תחילת הנדידה.

במאמץ מסוים החלטנו להתגבר על עצלות יום השישי, וברגע שהילדים הגיעו מבית הספר, ואנכי סיימתי לעבוד, נכנסנו למכונית, מוכנים לנסיעה ארוכה של כשלש שעות מביתנו שברעות לאגמון החולה. ידענו כבר שאנו הולכים לראות משהו מיוחד, רק לא ידענו עד כמה. העסק מאורגן להפליא. הזמנו מקומות מראש, הגענו, קיבלנו פתק, שילמנו, גם עבור משקפת מצוינת וספר ציפורים (אפשר גם להביא מהבית) , נכנסנו לעגלות הצבעוניות ויצאנו לדרך. הנהגת שלנו, נחמדה ומדריכה מיומנת, סיפרה לנו את הסיפור של יבוש החולה, וזיהתה עבורנו כל ציפור ובעל חיים שעברנו לידם. נסענו קמעה בתוך הביצות והשבילים, עד שלפתע מצאנו את עצמנו בתוך להקת העגורים. מסתבר שהעגורים אינם פוחדים מן העגלות, כיוון שהם מזהים אותן כרכב חקלאי בו הם מורגלים, כך שזכינו להתקרב אלייהם באין מפריע. בשביל להבין את עצמת החוויה הזו, תצטרכו לנסוע לשם בעצמכם. בכל זאת, צילמנו קצת עבורכם. למדנו שהעגורים הינם ציפורים מונוגמיות, ונשארים עם בן זוג אחד או בת זוג אחת כל ימי חייהם (יותר מוצלחים בזוגיות מאשר אנחנו..). שמענו מהיכן הם באים, מדוע מאכילים אותם, ואילו סכנות מצפות להם. זכינו לראות את הסכנות הללו - התנים, נהנים בשמש האחרונה לפני השקיעה. באמצע אלפי העגורים, ראינו גם להקונת קטנטנה של שקנאים ורדרדים שנראו עייפים מאוד. הם הגיעו רק היום, כך הסבירה המדריכה, כחלוץ לפני המחנה.בסוף, יחד עם החושך המתקרב,  זכינו לחוויה גדולה מכולן - כל 32,000 האגורים עפו בלהקות להקות הישר אל תוך האגם להתכונן לשינת הלילה, למצוא להן מקום בטוח, שם יתקשו הטורפים להגיע אלייהן. איזה מחזה מרהיב- ממש חבל על הזמן.